רידה מרבית (Maximum Drawdown)

מהי ירידה מרבית בהשקעות ואיך היא עוזרת להבין סיכון?

ירידה מרבית, המכונה באנגלית Maximum Drawdown או MDD, היא אחד המדדים החשובים לניתוח סיכונים בהשקעות.

המדד מתאר את הירידה החדה ביותר שנרשמה בשווי השקעה, מנקודת שיא לנקודת שפל מאוחרת יותר, במהלך תקופה מוגדרת.

בניגוד למדדים הבוחנים את התנודתיות הממוצעת, ירידה מרבית מתמקדת בעומק ההפסד בפועל בתקופת המדידה.

כיצד מחשבים ירידה מרבית?

החישוב מתבצע באמצעות השוואת שווי ההשקעה בכל נקודת זמן לשיא הקודם שלה.

הנוסחה לירידה משיא נתון היא:

ירידה מהשיא = (שווי נוכחי ÷ שווי השיא הקודם − 1) × 100

הירידה המרבית היא התוצאה השלילית ביותר שנרשמה במהלך התקופה.

לדוגמה, אם תיק השקעות הגיע לשווי של מיליון שקל ובהמשך ירד ל־650 אלף שקל, הירידה מהשיא הייתה 35%.

אם זו הירידה העמוקה ביותר בתקופה שנבדקה, ה־Maximum Drawdown יהיה 35%.

דוגמה: שתי השקעות עם תשואה דומה אך ירידות שונות

נניח ששני מסלולי השקעה הניבו תשואה מצטברת דומה לאורך עשר שנים.

עם זאת, בתקופת משבר:

• מסלול א' ירד בשיא המשבר ב־15%.
• מסלול ב' ירד בשיא המשבר ב־40%.

גם אם שני המסלולים סיימו את התקופה בתוצאה דומה, הדרך הייתה שונה מאוד.

משקיע שנזקק לכסף במהלך המשבר במסלול ב' היה עלול לממש הפסד משמעותי יותר.

כמה צריך להרוויח כדי להתאושש מהפסד?

אחד הדברים החשובים בהבנת ירידות הוא שהעלייה הדרושה כדי לחזור לשווי המקורי גדולה משיעור הירידה.

ירידה בהשקעה

העלייה הנדרשת להתאוששות

10%

11.1%

20%

25%

30%

42.9%

40%

66.7%

50%

100%

לדוגמה, השקעה שירדה ב־50% צריכה לעלות ב־100% כדי לחזור לשווי המקורי.

זו אחת הסיבות שעומק הירידות חשוב במיוחד בתכנון השקעות.

האם ירידה מרבית היא מדד טוב יותר מסטיית תקן?

לא בהכרח. שני המדדים בוחנים היבטים שונים של הסיכון.

סטיית תקן מודדת את הפיזור של התשואות סביב הממוצע.

ירידה מרבית מודדת את עומק הירידה הגדולה ביותר משיא לשפל בתקופה.

לכן, שילוב המדדים עשוי לספק תמונה טובה יותר מכל אחד מהם בנפרד.

למה המדד חשוב במיוחד לפני פרישה?

אדם צעיר שחוסך לעוד שלושים שנה עשוי להיות מסוגל להמתין להתאוששות השווקים.

לעומתו, פורש שמתכנן להתחיל למשוך כספים מהתיק בעוד שנה עלול להיפגע משמעותית ממשבר דווקא סמוך למועד המשיכה.

סיכון זה קשור גם למועד הופעת התשואות השליליות ביחס למשיכות מהתיק, ומכונה סיכון רצף תשואות.

לכן בתכנון פרישה לא מספיק לבדוק את התשואה הממוצעת של ההשקעה. יש לבחון גם את יכולת משק הבית להתמודד עם ירידה חדה.

האם ניתן להשתמש בירידה מרבית להשוואת בתי השקעות?

כן, כאשר קיימים נתונים היסטוריים מתאימים ונערכה השוואה בין מסלולים בעלי רמות סיכון דומות.

עם זאת, יש להקפיד על מספר תנאים:

• להשתמש באותה תקופת מדידה.
• להשתמש באותה תדירות נתונים.
• להשוות מסלולים בעלי חשיפה דומה לנכסים.
• לבחון גם את משך ההתאוששות מהירידה.
• להביא בחשבון את דמי הניהול ואת התשואה המצטברת.

שאלות נפוצות

האם ירידה מרבית של 20% אומרת שלא אפסיד יותר מ־20%?

לא. מדובר בנתון היסטורי בלבד, ולא במגבלה על הפסדים בעתיד.

האם מסלול עם ירידה מרבית נמוכה תמיד טוב יותר?

לא. ייתכן שהמסלול חשוף לפחות מניות או נוטל פחות סיכון, ולכן גם פוטנציאל התשואה שלו שונה.

האם המדד כולל הפסדים שלא מומשו?

כן. כאשר המדידה מבוססת על שווי הנכסים או יחידות ההשקעה, היא משקפת גם ירידות בשווי שלא מומשו במכירה.

האם ירידה מרבית אומרת כמה זמן לקח להתאושש?

לא. עומק הירידה ומשך ההתאוששות הם שני מדדים נפרדים.

לסיכום

ירידה מרבית מאפשרת להבין את עומק המשברים שהשקעה חוותה בעבר.

בשילוב עם תשואה, סטיית תקן ומדדי התאוששות, היא מאפשרת לבנות תמונה רחבה יותר של הסיכון בהשקעה ולהתאים את רמת הסיכון לצורכי המשקיע.